אני מנסה לחשוב.
לימדתי היום כרגיל? כן.
הלכתי לשיעור? כן.
הליכה? כן.
תפילה? כן.
נו, חזרתי הביתה. ארבע לפנות בוקר. אפשר ללכת לישון?
לא!
קצות האצבעות נעות בעצבנות. אני מאמץ את מוחי ואז נזכר בבעתה:
מהבוקר לא קראתי חדשות!!
האצבעות לוקחות נשימה עמוקה ומתחילות להתרוצץ ולהחליק על גבי האייפון. היה לי יום כל כך עמוס והכל פרח לי מהראש.
הדף נטען במהירות שנראית כנצח.
מונדיאל, שמינית גמר.
אובמה אומר משהו על גל ילדים שחוצה את הגבול.
מצנע השווה בין הבית היהודי לחמאס.
ו...כלום.
אף מילה על שחרור החטופים שלנו.
אולי נעבור לערוץ אחר מעודכן יותר? גם כאן לא שמעו על כך דבר.
אוף!
אז עכשיו שאני יודע שלא קרא שום דבר מעניין, אני מרגיש שמלאתי את חובתי ויכול ללכת לישון בשקט.
האמת, כל הריצה הזאת לחדשות, לחיים וחוזר חלילה, די מעייפת אותי. מישהו מוכן לעדכן אותי ב SMS כשמשחררים אותם?
ובבקשה לא בווטסאפ. הווטסאפ הוא כלי נהדר אבל אבדתי את האמון בו בכל מה שקשור לשחרור החטופים....
אם בהתחלה הרגשתי כמו דוד המלך הרי שהיום אני מרגיש יותר כמו חזקיהו:
רבונו של עולם, אין לי כח. אני הולך לישון. אם תוכל, אשמח לקבל SMS בבוקר שנלחמת בהם, הכרת אותם, השמדת אותם, כילית אותם. אשמח לשמוע בבוקר שכל זה מאחורינו. שהבנים חזרו. בשלום. לילה טוב! |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה