13 הקדושים

חיילי גולני הקדושים

הנאהבים והנעימים

אין מילים לתאר

את הצער והכאב

שאחז בכל מי שעמדו רגליו על הר סיני

לשמע הידיעה הקשה

לא נשארה עין יבשה. 

כל כך קשה להאמין. 

כל כך קשה לעכל.

והמשפחות שלכם.

במה ננחם אותם? 

נפלה עטרת ראשנו

נפלו טובי נערינו.

אין להם מנחם מכל אוהביהם

ובלע המוות לנצח

ומחה ה׳ דמעה מעל כל פנים

ומה איתכם? 

אני בטוח שאתם בסדר. 

אני נאלץ להאמין בכך 

כי לבדוק איש לא יוכל

הרי למחיצתכם לא יקרב אדם 

ואין מעלה כמעלתכם

אבל לוחמים צדיקים

אם חשבתם שעבודתכם נגמרה

היעד נכבש והמבצע הוכתר בהצלחה

צר לי לאכזב אתכם - אתם טועים

עוד עבודה רבה לפניכם

שהרי למדונו רבותינו

שצדיקים ממשיכים אחרי מותם

את אותה העבודה שהתחילו בה בחייהם

אז בבקשה! אחזו בנשק והמשיכו בלחימה! 

כבשו את כסא הכבוד בתפילה ותחנונים

עוררו בכוחכם את שלוש עשרה מידות הרחמים

בכו, התחננו, אל תרפו. 

המשיכו כל עוד תוכלו

יתגלו מידות הרחמים ויתעוררו על ישראל

יתמתקו הגבורות ויושלכו במצולות ים כל חטאינו. 

ה׳| ה׳, אל רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד ואמת. נוצר חסד לאלפים, נושא עון ופשע וחטאה ונקה.

ונאמר: 

מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו. לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא. ישוב ירחמנו, יכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם. תתן אמת ליעקב, חסד לאברהם, אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם.

כיבוש עזה - רק על ידי תושבי המרכז

לכולם זה היה ברור: עד שלא יפלו טילים על תל אביב לא תהיה כניסה קרקעית לעזה. מה הסיבה לאמירה המוזרה ואפילו יש לומר המקוממת הזו ולמה זה עובד ככה? 

קטונתי מלהבין למה לא ניתן להלחם בעזה מבלי ״הסכמת״ התל-אביבים. אבל מה שבטוח שהיה מי שהבין את זה כבר לפני יותר מ 2000 שנה...

עובדיה הנביא, מביא לנו פסוקים סתומים על ימות המשיח והגאולה. כבר הרמב״ם ניסה למצוא בפסוקים אלו רמזים לגאולה אולם נראה שהעקרון הזה של ירושת עזה על ידי התל-אביביים אינו רמז אלא פשט מפורש: 

וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי ה׳ דִּבֵּר. וְיָרְשׁוּ הַנֶּגֶב אֶת הַר עֵשָׂו וְהַשְּׁפֵלָה אֶת פְּלִשְׁתִּים וְיָרְשׁוּ אֶת שְׂדֵה אֶפְרַיִם וְאֵת שְׂדֵה שֹׁמְרוֹן וּבִנְיָמִן אֶת הַגִּלְעָד. וְגָלֻת הַחֵל הַזֶּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר כְּנַעֲנִים עַד צָרְפַת וְגָלֻת יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּסְפָרַד יִרְשׁוּ אֵת עָרֵי הַנֶּגֶב. וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לה׳ הַמְּלוּכָה.

פסוקים אלו חותמים את ספר עובדיה שמתנבא על עשו, שעל פי חז״ל היה מצאצאיו והתגייר. 

בפסוקים מופיע במפורש שהשפלה יורישו את פלישתים והכוונה כמובן לרצועת עזה. 

אם כן, הסיבה לצורך ב״הסכמת״ תושבי מרכז הארץ למבצע הוא צורך רוחני שידוע לנו אלפי שנים. מסתבר, שככל שתושבי המרכז יתנו לגיטימציה גדולה יותר למבצע - ככה הוא יצלח יותר.

והיתה לה׳ המלוכה! 

י״ז בתמוז - יום שבירת הלוחות

מחר יחול יום י״ז בתמוז. הצום מסמל 5 דברים שארעו את אבותינו בתאריך זה. אחד מהם הוא שבירת הלוחות. 

 מי שבר את הלוחות? - שאל המורה. לא אני! מבטיח לך - ענה קולו של מנחם השובב מקצה הכיתה. המורה הנדהם סיפר להורים את הסיפור וההורים טענו שאם מנחם אומר שזה לא הוא - יש להאמין לו. הוא אומנם שובב אבל לא שקרן. חוץ מזה - הוסיף אביו של מנחם בהוציאו את פנקס הצ׳קים - תגיד לי במה מדובר ואשלם לך. חבל שנעשה עניין מכל דבר...

אז מי באמת שבר אותם? מי ששבר אותם לא היה נבוכדנצאר מלך בבל וגם לא טיטוס בנו של אספסינוס קיסר שהחריב את ירושלים. היה זה משה רבינו בכבודו ובעצמו. 

משה ששהה בהר סיני ארבעים יום וארבעים לילה מבלי לאכול ולשתות, קיבל את לוחות הברית אבל כבר הבין שמשהו לא בסדר. ״לך! רד! כי שיחת עמך. סרו מהר מן הדרך אשר ציויתים עשו להם מסיכה״. 

משה ממהר לרדת עם הלוחות (למה הוא לא השאיר אותם בהר??) ולמטה הוא פוגש את יהושע. מבלי לומר מילה הם מתקדמים לכיוון המחנה. כאשר הם מתקרבים ומתחילים לשמוע את הריקודים סביב עגל הזהב, נבעת יהושע בן נון ואומר למשה: ״קול מלחמה במחנה!״. בתגובה אומר לו משה: אתה לא מבין מה אתה שומע. במלחמה יש מפסידים ומנצחים, כאן אין כלום. ״לא קול ענות גבורה ולא קול ענות חולשה״. 

כאשר משה רואה את העגל, הוא לוקח את הלוחות ומשליך אותם מידיו ומשבר אותם לעיני העם. 

הוא מקבל חיזוק למעשיו מה׳ - יישר כוחך ששיברת!

אז מה משה רוצה ללמד אותנו? 

אני חושב שמשה רוצה לומר לנו שגם אם לא מצליח לנו, נשבר לנו, נהרס לנו והכל לא הולך כמו שצריך - שלא נתייאש. משה בכוחות נפש עילאיים עולה חזרה להר לעוד ארבעים יום וארבעים לילה ומתפלל על עם ישראל. לאחר מכן הוא עולה לעוד ארבעים יום וארבעים לילה לקבל לוחות שניים. הוא מוריד לעם ישראל את הלוחות ביום הכיפורים. לוחות של סליחה ומחילה. סלחתי כדבריך. 

ומה יש בארון הברית? 

״לוחות ושברי לוחות מונחים בארון״ להזכיר לנו שיש כשלונות בחיים וצריך להמשיך הלאה. 

נזכור מחר שי״ז בתמוז אינו יום אבל על מה שהיה ואיננו. י״ז בתמוז זה יום בו אנו מצטערים על מה שנשבר ונחרב אבל זוכרים שעם עוד קצת מאמץ הכל יחזור. 

השיבנו ה׳ אליך ונשובה - חדש ימינו כקדם

לכבוד הילולת אור החיים הקדוש

הלילה אנו מציינים את הילולת ״אור החיים הקדוש״ רבי חיים בן עטר. בשמו של אור החיים הקדוש נקשרו סיפורים מופלאים רבים, גם כאלו שהתרחשו לאחר פטירתו. 

אור החיים הקדוש היה אומן שעבד לפרנסתו כרוקם בזהב וכסף על בגדים יוקרתיים. משפחות גויים עשירות היו מגיעות אליו בבקשה שיעטר להם את הבגדים אולם סדר יומו העמוס של רבי חיים בן עטר שכלל לימוד תורה אינטנסיבי הותיר בקשות רבות ברשימת המתנה כמעט אין סופית. מסופר שכאשר הסולטן חיתן את ביתו, פנו עבדיו אל אור החיים הקדוש בבקשה שיעטר את בגדי הסולטן. הבקשה הגיעה ישירות מהסולטן שלא הסכים שהעבודה לא תעשה על ידי אור החיים הקדוש. רבי חיים בן עטר היה ידוע בכשרונו ובידי הזהב שלו והסולטן רצה שהעבודה תעשה אצל הטוב ביותר. 

אור החיים הקדוש הסביר לעבדי הסולטן שהעבודה תאלץ לחכות לסוף לו״ז ההזמנות (חצי שנה? שנה?...) וכדאי לסולטן למצוא מישהו אחר כדי שהבגדים יהיו מוכנים למועד החתונה. המשלחת הבאה שהגיעה אל רבי חיים בן עטר הגיעה עם איום: אם הבגדים לא יהיו מוכנים בזמן - אור החיים הקדוש עלול למצוא את עצמו טרף לאריות המלכותיים הרעבים...

בהתקרב החתונה, נוכח הסולטן לדעת שהבגדים לא זכו אפילו להצצה מצד אור החיים הקדוש. הוא ציווה שיתפסו את הרב וישליכו אותו טרף לאריות. הרב התלווה לעבדי המלך, לא לפני שהצטייד בספר קודש כל מנת למלא את שעות הפנאי ולנצל כל רגע פנוי לתורה. 

לאחר כמה שעות בגוב האריות, ביקש הסולטן מעבדיו ״לנקות״ את כלוב האריות ולהכין אותו ״לפושע הבא״. עבדי הסולטן חזרו מבועתים וסיפרו לסולטן שאור החיים הקדוש לא פסק מלימודו והאריות הרעבים מתחככים בהנאה בכפות רגליו. 

הסולטן נפל לפני רגליו של אור החיים הקדוש והבטיח לו שלא יאונה לו מעתה כל רע. 

אור החיים הקדוש חיבר פירוש על התורה. בפירושו משלב פשט עם סוד ונוגע בכל רבדי התורה. עם זאת, נראה שחשובה לו דרך הפשט מאד והפשטים שמחדש אור החיים הקדוש מפליאים בבהירותם. הפשט אצלו מתחבר להלכי הנפש של בני האדם ופעמים שמשיק לפוליטיקה ששופכת אור על הפסוקים וההתרחשויות. 

אני רוצה להציע פירוש קצר ופשוט של אור החיים הקדוש. אולי חידוש אין כאן אולם הבעת דעה על תוכנית ההתנתקות וירי הטילים על תל אביב - יש ויש...

הפסוק בספר במדבר לג, נה מזהיר את ישראל אם לא יורישו את כל יושבי הארץ: 

״ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם, והיה אשר תותירו מהם - לשיכים בעיניכם ולצנינם בצידיכם, וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה״

מפרש אור החיים הקדוש: 

״פירוש - לא מלבד שיחזיקו בחלק מהארץ שלא זכיתם בו, אלא גם חלק שזכיתם בו אתם וישבתם בו - וצררו אתכם על חלק שאתם יושבים בו לומר: קומו! צאו ממנו!...״

צריך להוסיף עוד משהו? נראה לי שכל מילה נוספת מיותרת...

אין ספק שכאשר קברניטי המדינה יוסיפו לימוד על לימודם בלימוד פירוש אור החיים הקדוש על התורה - ספינתנו תנווט באופן אחראי יותר ובטוח יותר.

יהי רצון שזכות אור החיים הקדוש תעמוד לעם ישראל ונמשיך לראות ניסים גלויים בשוב ה׳ ציון. 

3 נפילות בשטחים פתוחים - 5 ירוטים של כיפת ברזל

חשבתם פעם על השימוש במילה ״נפילות״? לא יודע למה, לי זה נשמע קצת כאילו הטילים לא נורו עלינו אלא ״נפלו״. אתם יודעים, כח הכבידה של ניוטון...

זה אולי עניין של סמנטיקה שולית בעיניכם אבל אני חושב שזה מעט מנתק את הקשר בין המחבלים לבין הטילים. כביכול המחבלים יורים והטילים נופלים. 

בעצם, יכול להיות שזה נכון - הרי באמת אין שום קשר ישיר בין המקום אליו מכוונים המחבלים את הטיל לבין המקום שבו הטיל נופל. הקדוש ברוך הוא שומר עלינו ומפיל את הטילים במקומות לא רלוונטיים. שומר פתאים ה׳. 

הללויה - 

אודה ה׳ בכל לבב בסוד ישרים ועדה. גדולים מעשי ה׳ דרושים לכל חפציהם.. כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, פדות שלח לעמו. 

כולנו עם כיפה

בעוד האזעקות ממשיכות להדהד בכל רחבי הארץ, חשבתי על הטוב שבכל העניין. אני אומר טוב ומתכוון לנקודת אור באפילה הביטחונית שאנחנו נמצאים בה.

נקודת אור ששמה ״אחדות״. אחדות שהתחילה בחטיפת שלושת הנערים וממשיכה ללוות אותנו גם בימים אלו. אנשים טובים שתורמים הסעות לתושבי שדרות כדי שיצאו לרענון לכמה שעות (אגב, יש צורך בעוד תורמים רבים!), אחדות שמתבטאת באירוח של תושבים מאזורי נפילות או אחדות שבאה לידי ביטוי בסתם הזדהות וחיבוק מרחוק. אפילו חיבוק פייסבוקי מתקבל אצלי בימים אלו. 

האחדות הזו היא אמנם אחדות כפויה אך לעת עתה היא מספקת אותי: הטילים שנופלים בכל רחבי הארץ, מזכירים לנו שלא משנה איזו כיפה יש לנו - כיפה סרוגה, כיפה שחורה או כיפת ברזל - כולנו בסופו של דבר נמצאים באותה חלקת א-להים טובה וקטנה. תחת אותה כיפת שמים שיכולה ברגע אחד להצבע באדום. לא יעזור לנו הפעם לברוח לגוש דן או לחדרה. אין לנו הרבה מה לעשות חוץ מלשפר את התנאים בממ״ד (למי שיש..) ולהתפלל. 

להתפלל לבורא עולם שיפרוש סוכת שלומו עלינו, ברחמים, חיים ושלום. סוכה שתגן על כל יושבי הארץ מהרוע שמאיים לפרוץ עלינו מעזה ובכלל. תיפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן. 

להמשיך ולהתפלל שביום שאחרי הלחץ הבינלאומי (שיוביל לסיום המבצע), תשאר האחדות בעם ישראל. שנשכיל לאהוב, לפרגן ולהשאר מאוחדים גם ביום שאחרי ״הפסקת האש״.