נקודת אור ששמה ״אחדות״. אחדות שהתחילה בחטיפת שלושת הנערים וממשיכה ללוות אותנו גם בימים אלו. אנשים טובים שתורמים הסעות לתושבי שדרות כדי שיצאו לרענון לכמה שעות (אגב, יש צורך בעוד תורמים רבים!), אחדות שמתבטאת באירוח של תושבים מאזורי נפילות או אחדות שבאה לידי ביטוי בסתם הזדהות וחיבוק מרחוק. אפילו חיבוק פייסבוקי מתקבל אצלי בימים אלו.
האחדות הזו היא אמנם אחדות כפויה אך לעת עתה היא מספקת אותי: הטילים שנופלים בכל רחבי הארץ, מזכירים לנו שלא משנה איזו כיפה יש לנו - כיפה סרוגה, כיפה שחורה או כיפת ברזל - כולנו בסופו של דבר נמצאים באותה חלקת א-להים טובה וקטנה. תחת אותה כיפת שמים שיכולה ברגע אחד להצבע באדום. לא יעזור לנו הפעם לברוח לגוש דן או לחדרה. אין לנו הרבה מה לעשות חוץ מלשפר את התנאים בממ״ד (למי שיש..) ולהתפלל.
להתפלל לבורא עולם שיפרוש סוכת שלומו עלינו, ברחמים, חיים ושלום. סוכה שתגן על כל יושבי הארץ מהרוע שמאיים לפרוץ עלינו מעזה ובכלל. תיפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן.
להמשיך ולהתפלל שביום שאחרי הלחץ הבינלאומי (שיוביל לסיום המבצע), תשאר האחדות בעם ישראל. שנשכיל לאהוב, לפרגן ולהשאר מאוחדים גם ביום שאחרי ״הפסקת האש״.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה