13 הקדושים

חיילי גולני הקדושים

הנאהבים והנעימים

אין מילים לתאר

את הצער והכאב

שאחז בכל מי שעמדו רגליו על הר סיני

לשמע הידיעה הקשה

לא נשארה עין יבשה. 

כל כך קשה להאמין. 

כל כך קשה לעכל.

והמשפחות שלכם.

במה ננחם אותם? 

נפלה עטרת ראשנו

נפלו טובי נערינו.

אין להם מנחם מכל אוהביהם

ובלע המוות לנצח

ומחה ה׳ דמעה מעל כל פנים

ומה איתכם? 

אני בטוח שאתם בסדר. 

אני נאלץ להאמין בכך 

כי לבדוק איש לא יוכל

הרי למחיצתכם לא יקרב אדם 

ואין מעלה כמעלתכם

אבל לוחמים צדיקים

אם חשבתם שעבודתכם נגמרה

היעד נכבש והמבצע הוכתר בהצלחה

צר לי לאכזב אתכם - אתם טועים

עוד עבודה רבה לפניכם

שהרי למדונו רבותינו

שצדיקים ממשיכים אחרי מותם

את אותה העבודה שהתחילו בה בחייהם

אז בבקשה! אחזו בנשק והמשיכו בלחימה! 

כבשו את כסא הכבוד בתפילה ותחנונים

עוררו בכוחכם את שלוש עשרה מידות הרחמים

בכו, התחננו, אל תרפו. 

המשיכו כל עוד תוכלו

יתגלו מידות הרחמים ויתעוררו על ישראל

יתמתקו הגבורות ויושלכו במצולות ים כל חטאינו. 

ה׳| ה׳, אל רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד ואמת. נוצר חסד לאלפים, נושא עון ופשע וחטאה ונקה.

ונאמר: 

מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו. לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא. ישוב ירחמנו, יכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם. תתן אמת ליעקב, חסד לאברהם, אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם.

כיבוש עזה - רק על ידי תושבי המרכז

לכולם זה היה ברור: עד שלא יפלו טילים על תל אביב לא תהיה כניסה קרקעית לעזה. מה הסיבה לאמירה המוזרה ואפילו יש לומר המקוממת הזו ולמה זה עובד ככה? 

קטונתי מלהבין למה לא ניתן להלחם בעזה מבלי ״הסכמת״ התל-אביבים. אבל מה שבטוח שהיה מי שהבין את זה כבר לפני יותר מ 2000 שנה...

עובדיה הנביא, מביא לנו פסוקים סתומים על ימות המשיח והגאולה. כבר הרמב״ם ניסה למצוא בפסוקים אלו רמזים לגאולה אולם נראה שהעקרון הזה של ירושת עזה על ידי התל-אביביים אינו רמז אלא פשט מפורש: 

וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי ה׳ דִּבֵּר. וְיָרְשׁוּ הַנֶּגֶב אֶת הַר עֵשָׂו וְהַשְּׁפֵלָה אֶת פְּלִשְׁתִּים וְיָרְשׁוּ אֶת שְׂדֵה אֶפְרַיִם וְאֵת שְׂדֵה שֹׁמְרוֹן וּבִנְיָמִן אֶת הַגִּלְעָד. וְגָלֻת הַחֵל הַזֶּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר כְּנַעֲנִים עַד צָרְפַת וְגָלֻת יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּסְפָרַד יִרְשׁוּ אֵת עָרֵי הַנֶּגֶב. וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לה׳ הַמְּלוּכָה.

פסוקים אלו חותמים את ספר עובדיה שמתנבא על עשו, שעל פי חז״ל היה מצאצאיו והתגייר. 

בפסוקים מופיע במפורש שהשפלה יורישו את פלישתים והכוונה כמובן לרצועת עזה. 

אם כן, הסיבה לצורך ב״הסכמת״ תושבי מרכז הארץ למבצע הוא צורך רוחני שידוע לנו אלפי שנים. מסתבר, שככל שתושבי המרכז יתנו לגיטימציה גדולה יותר למבצע - ככה הוא יצלח יותר.

והיתה לה׳ המלוכה! 

י״ז בתמוז - יום שבירת הלוחות

מחר יחול יום י״ז בתמוז. הצום מסמל 5 דברים שארעו את אבותינו בתאריך זה. אחד מהם הוא שבירת הלוחות. 

 מי שבר את הלוחות? - שאל המורה. לא אני! מבטיח לך - ענה קולו של מנחם השובב מקצה הכיתה. המורה הנדהם סיפר להורים את הסיפור וההורים טענו שאם מנחם אומר שזה לא הוא - יש להאמין לו. הוא אומנם שובב אבל לא שקרן. חוץ מזה - הוסיף אביו של מנחם בהוציאו את פנקס הצ׳קים - תגיד לי במה מדובר ואשלם לך. חבל שנעשה עניין מכל דבר...

אז מי באמת שבר אותם? מי ששבר אותם לא היה נבוכדנצאר מלך בבל וגם לא טיטוס בנו של אספסינוס קיסר שהחריב את ירושלים. היה זה משה רבינו בכבודו ובעצמו. 

משה ששהה בהר סיני ארבעים יום וארבעים לילה מבלי לאכול ולשתות, קיבל את לוחות הברית אבל כבר הבין שמשהו לא בסדר. ״לך! רד! כי שיחת עמך. סרו מהר מן הדרך אשר ציויתים עשו להם מסיכה״. 

משה ממהר לרדת עם הלוחות (למה הוא לא השאיר אותם בהר??) ולמטה הוא פוגש את יהושע. מבלי לומר מילה הם מתקדמים לכיוון המחנה. כאשר הם מתקרבים ומתחילים לשמוע את הריקודים סביב עגל הזהב, נבעת יהושע בן נון ואומר למשה: ״קול מלחמה במחנה!״. בתגובה אומר לו משה: אתה לא מבין מה אתה שומע. במלחמה יש מפסידים ומנצחים, כאן אין כלום. ״לא קול ענות גבורה ולא קול ענות חולשה״. 

כאשר משה רואה את העגל, הוא לוקח את הלוחות ומשליך אותם מידיו ומשבר אותם לעיני העם. 

הוא מקבל חיזוק למעשיו מה׳ - יישר כוחך ששיברת!

אז מה משה רוצה ללמד אותנו? 

אני חושב שמשה רוצה לומר לנו שגם אם לא מצליח לנו, נשבר לנו, נהרס לנו והכל לא הולך כמו שצריך - שלא נתייאש. משה בכוחות נפש עילאיים עולה חזרה להר לעוד ארבעים יום וארבעים לילה ומתפלל על עם ישראל. לאחר מכן הוא עולה לעוד ארבעים יום וארבעים לילה לקבל לוחות שניים. הוא מוריד לעם ישראל את הלוחות ביום הכיפורים. לוחות של סליחה ומחילה. סלחתי כדבריך. 

ומה יש בארון הברית? 

״לוחות ושברי לוחות מונחים בארון״ להזכיר לנו שיש כשלונות בחיים וצריך להמשיך הלאה. 

נזכור מחר שי״ז בתמוז אינו יום אבל על מה שהיה ואיננו. י״ז בתמוז זה יום בו אנו מצטערים על מה שנשבר ונחרב אבל זוכרים שעם עוד קצת מאמץ הכל יחזור. 

השיבנו ה׳ אליך ונשובה - חדש ימינו כקדם

לכבוד הילולת אור החיים הקדוש

הלילה אנו מציינים את הילולת ״אור החיים הקדוש״ רבי חיים בן עטר. בשמו של אור החיים הקדוש נקשרו סיפורים מופלאים רבים, גם כאלו שהתרחשו לאחר פטירתו. 

אור החיים הקדוש היה אומן שעבד לפרנסתו כרוקם בזהב וכסף על בגדים יוקרתיים. משפחות גויים עשירות היו מגיעות אליו בבקשה שיעטר להם את הבגדים אולם סדר יומו העמוס של רבי חיים בן עטר שכלל לימוד תורה אינטנסיבי הותיר בקשות רבות ברשימת המתנה כמעט אין סופית. מסופר שכאשר הסולטן חיתן את ביתו, פנו עבדיו אל אור החיים הקדוש בבקשה שיעטר את בגדי הסולטן. הבקשה הגיעה ישירות מהסולטן שלא הסכים שהעבודה לא תעשה על ידי אור החיים הקדוש. רבי חיים בן עטר היה ידוע בכשרונו ובידי הזהב שלו והסולטן רצה שהעבודה תעשה אצל הטוב ביותר. 

אור החיים הקדוש הסביר לעבדי הסולטן שהעבודה תאלץ לחכות לסוף לו״ז ההזמנות (חצי שנה? שנה?...) וכדאי לסולטן למצוא מישהו אחר כדי שהבגדים יהיו מוכנים למועד החתונה. המשלחת הבאה שהגיעה אל רבי חיים בן עטר הגיעה עם איום: אם הבגדים לא יהיו מוכנים בזמן - אור החיים הקדוש עלול למצוא את עצמו טרף לאריות המלכותיים הרעבים...

בהתקרב החתונה, נוכח הסולטן לדעת שהבגדים לא זכו אפילו להצצה מצד אור החיים הקדוש. הוא ציווה שיתפסו את הרב וישליכו אותו טרף לאריות. הרב התלווה לעבדי המלך, לא לפני שהצטייד בספר קודש כל מנת למלא את שעות הפנאי ולנצל כל רגע פנוי לתורה. 

לאחר כמה שעות בגוב האריות, ביקש הסולטן מעבדיו ״לנקות״ את כלוב האריות ולהכין אותו ״לפושע הבא״. עבדי הסולטן חזרו מבועתים וסיפרו לסולטן שאור החיים הקדוש לא פסק מלימודו והאריות הרעבים מתחככים בהנאה בכפות רגליו. 

הסולטן נפל לפני רגליו של אור החיים הקדוש והבטיח לו שלא יאונה לו מעתה כל רע. 

אור החיים הקדוש חיבר פירוש על התורה. בפירושו משלב פשט עם סוד ונוגע בכל רבדי התורה. עם זאת, נראה שחשובה לו דרך הפשט מאד והפשטים שמחדש אור החיים הקדוש מפליאים בבהירותם. הפשט אצלו מתחבר להלכי הנפש של בני האדם ופעמים שמשיק לפוליטיקה ששופכת אור על הפסוקים וההתרחשויות. 

אני רוצה להציע פירוש קצר ופשוט של אור החיים הקדוש. אולי חידוש אין כאן אולם הבעת דעה על תוכנית ההתנתקות וירי הטילים על תל אביב - יש ויש...

הפסוק בספר במדבר לג, נה מזהיר את ישראל אם לא יורישו את כל יושבי הארץ: 

״ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם, והיה אשר תותירו מהם - לשיכים בעיניכם ולצנינם בצידיכם, וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה״

מפרש אור החיים הקדוש: 

״פירוש - לא מלבד שיחזיקו בחלק מהארץ שלא זכיתם בו, אלא גם חלק שזכיתם בו אתם וישבתם בו - וצררו אתכם על חלק שאתם יושבים בו לומר: קומו! צאו ממנו!...״

צריך להוסיף עוד משהו? נראה לי שכל מילה נוספת מיותרת...

אין ספק שכאשר קברניטי המדינה יוסיפו לימוד על לימודם בלימוד פירוש אור החיים הקדוש על התורה - ספינתנו תנווט באופן אחראי יותר ובטוח יותר.

יהי רצון שזכות אור החיים הקדוש תעמוד לעם ישראל ונמשיך לראות ניסים גלויים בשוב ה׳ ציון. 

3 נפילות בשטחים פתוחים - 5 ירוטים של כיפת ברזל

חשבתם פעם על השימוש במילה ״נפילות״? לא יודע למה, לי זה נשמע קצת כאילו הטילים לא נורו עלינו אלא ״נפלו״. אתם יודעים, כח הכבידה של ניוטון...

זה אולי עניין של סמנטיקה שולית בעיניכם אבל אני חושב שזה מעט מנתק את הקשר בין המחבלים לבין הטילים. כביכול המחבלים יורים והטילים נופלים. 

בעצם, יכול להיות שזה נכון - הרי באמת אין שום קשר ישיר בין המקום אליו מכוונים המחבלים את הטיל לבין המקום שבו הטיל נופל. הקדוש ברוך הוא שומר עלינו ומפיל את הטילים במקומות לא רלוונטיים. שומר פתאים ה׳. 

הללויה - 

אודה ה׳ בכל לבב בסוד ישרים ועדה. גדולים מעשי ה׳ דרושים לכל חפציהם.. כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, פדות שלח לעמו. 

כולנו עם כיפה

בעוד האזעקות ממשיכות להדהד בכל רחבי הארץ, חשבתי על הטוב שבכל העניין. אני אומר טוב ומתכוון לנקודת אור באפילה הביטחונית שאנחנו נמצאים בה.

נקודת אור ששמה ״אחדות״. אחדות שהתחילה בחטיפת שלושת הנערים וממשיכה ללוות אותנו גם בימים אלו. אנשים טובים שתורמים הסעות לתושבי שדרות כדי שיצאו לרענון לכמה שעות (אגב, יש צורך בעוד תורמים רבים!), אחדות שמתבטאת באירוח של תושבים מאזורי נפילות או אחדות שבאה לידי ביטוי בסתם הזדהות וחיבוק מרחוק. אפילו חיבוק פייסבוקי מתקבל אצלי בימים אלו. 

האחדות הזו היא אמנם אחדות כפויה אך לעת עתה היא מספקת אותי: הטילים שנופלים בכל רחבי הארץ, מזכירים לנו שלא משנה איזו כיפה יש לנו - כיפה סרוגה, כיפה שחורה או כיפת ברזל - כולנו בסופו של דבר נמצאים באותה חלקת א-להים טובה וקטנה. תחת אותה כיפת שמים שיכולה ברגע אחד להצבע באדום. לא יעזור לנו הפעם לברוח לגוש דן או לחדרה. אין לנו הרבה מה לעשות חוץ מלשפר את התנאים בממ״ד (למי שיש..) ולהתפלל. 

להתפלל לבורא עולם שיפרוש סוכת שלומו עלינו, ברחמים, חיים ושלום. סוכה שתגן על כל יושבי הארץ מהרוע שמאיים לפרוץ עלינו מעזה ובכלל. תיפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן. 

להמשיך ולהתפלל שביום שאחרי הלחץ הבינלאומי (שיוביל לסיום המבצע), תשאר האחדות בעם ישראל. שנשכיל לאהוב, לפרגן ולהשאר מאוחדים גם ביום שאחרי ״הפסקת האש״. 

וידם אהרון

אייל, נפתלי וגיל-עד אינם איתנו. רק עכשיו אני אוזר אומץ להעלות את המילים המייסרות האלו על הכתב. כאילו שאם לא אכתוב - אולי...

אני חושב שצריך להחריב את חלחול. לא להשאיר שם אבן על אבן. טוקבקיסט זועם.

חבר מתקשר. רק מלחמה עיקשת בטרור תעזור למנוע את הפעם הבאה.

בקבוצה בווטסאפ מישהו מציע לצאת לצמתים ולהפגין.

במייל מודיעים שלמרות סיום הלימודים מחר יתכנסו התלמידים שלנו לחיזוק ותמיכה.

ברקע אני שומע מישהו אומר משהו על הרגע הנכון לסיפוח ההתנחלויות.

כל כך הרבה רעש כששלושת הנערים כל כך דוממים.

אני עוצם עיניים, לאות מתפשטת בגוף והראש מאיים להתפוצץ. מחפש קצת שקט בבלגן.

קולו של משה רבינו מהדהד: הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד.

מילותיו של משה רבינו נוסכות בי חום. אני מסתכל סביב סביב ומחפש את בן שיחתו של משה. אני מזהה את אהרון הכהן, אחיו, לצדו. סקרן לשמוע את דבריו של אהרון הכהן אני מנמיך את הרדיו.

אני לא שומע כלום.

מכבה את הרדיו.

סוגר את הווטסאפ.

יוצא מהמייל.

מבטיח לחבר שאחזור אליו עוד מעט. אני פשוט באמצע שיחה חשובה.

ליתר ביטחון מחליק באייפון לכיבוי. רק לא לפספס את הדו-שיח הנדיר הזה בין שני גדולי האומה.

אני עדיין לא שומע כלום.

מסתכל בעיניים סגורות לרווחה על אהרון הכהן. מחכה. ומחכה.

ורק שתי מילים מהדהדות לי בראש:

"וידם אהרון"

תחילה וראש לפדיון נפשינו..

ויהי ראש חדש הזה סוף וקץ לכל צרותינו, תחילה וראש לפדיון נפשינו... מתפללים תפילת ראש חודש ואי אפשר שלא לחשוב על המילים. עשרות ראשי חודשים עוברים ומילות התפילה מקבלות פתאום משמעות חדשה. 

כבר בשבת הקודמת קיבלה תפילת החודש משמעות חדשה. בכלל, תפילות רבות נראות פתאום כאילו נכתבו לרגעים אלו. 

א-לקינו וא-לקי אבותינו חדש עלינו את החודש הזה לטובה ולברכה, לששון ולשמחה, לישועה ולנחמה, לפרנסה טובה ולכלכלה, לחיים טובים ולשלום, לשמועות טובות ולבשורות טובות, ולטללי ברכה, ולישועה שלמה ולגאולה קרובה ונאמר אמן. 

מוחים דמעה. 

אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה...

טוב ה׳ לכל ורחמיו על כל מעשיו... מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור. סומך ה׳ לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים. עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אוכלם בעיתו.... צדיק ה׳ בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו. קרוב ה׳ לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. רצון יריאיו יעשה ואת שוועתם ישמע ויושיעם. שומר ה׳ את כל אוהביו ואת כל הרשעים ישמיד...

יתגדל ויתקדש שמיה רבה...בחייכון וביומייכון ובחיי דכל בית ישראל.. בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן...

ועכשיו, החזן מתפלל ואני מרגיש במחוזות אחרים. החזן אומר ״ותשועת נפשם מיד שונא״ ואני חושב לעצמי - זה תמיד היה פה בסידור? זה לא משהו שהוסיפו מאז החטיפה? 

ובמקום ברכת ״חודש טוב״ הרגילה אני רק שומע את דוד המלך משורר בקול נעים: יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם, ברכי נפשי את ה׳ הללויה. 

ואני נזכר בברוריה, אשתו הצדקת של רבי מאיר, שמוכיחה אותו על שמתפלל למות הרשעים. לא כתוב יתמו חוטאים, יתמו חטאים כתוב. תתפלל שלא יהיו חטאים וממילא ״ורשעים עוד אינם״. ואני מתחיל להבין שאולי כל השנים לא הבנתי מה ברוריה באמת רצתה מרבי מאיר ופתאום זה כל כך פשוט. 

רבונו של עולם, החזירנו בתשובה שלמה לפניך. הרי כשלא יהיו לנו חטאים, לא יהיה עוד צורך ברשעים...

בבקשה, תעזור לנו להיות טובים יותר. נשתדל תמיד להיות טובים יותר גם בלי הרשעים. נכון, קל יותר לתת צדקה, לשמור שבת ולהתפלל  כשאין רשעים אבל בבקשה: תן לנו עוד הזדמנות לנסות להיות טובים גם בלעדיהם. 

משהו מדגדג בקצות האצבעות..

השעה ארבע לפנות בוקר. משהו מרגיש לי מוזר בקצות האצבעות. כאילו הן רוצות לרוץ ו.. ומה? 

אני מנסה לחשוב. 

לימדתי היום כרגיל? כן. 

הלכתי לשיעור? כן. 

הליכה? כן. 

תפילה? כן. 

נו, חזרתי הביתה. ארבע לפנות בוקר. אפשר ללכת לישון? 

לא! 

קצות האצבעות נעות בעצבנות. אני מאמץ את מוחי ואז נזכר בבעתה: 

מהבוקר לא קראתי חדשות!!

האצבעות לוקחות נשימה עמוקה ומתחילות להתרוצץ ולהחליק על גבי האייפון. היה לי יום כל כך עמוס והכל פרח לי מהראש. 

הדף נטען במהירות שנראית כנצח. 

מונדיאל, שמינית גמר. 

אובמה אומר משהו על גל ילדים שחוצה את הגבול. 

מצנע השווה בין הבית היהודי לחמאס.

ו...כלום.

אף מילה על שחרור החטופים שלנו. 

אולי נעבור לערוץ אחר מעודכן יותר? גם כאן לא שמעו על כך דבר. 

אוף! 

אז עכשיו שאני יודע שלא קרא שום דבר מעניין, אני מרגיש שמלאתי את חובתי ויכול ללכת לישון בשקט. 

האמת, כל הריצה הזאת לחדשות, לחיים וחוזר חלילה, די מעייפת אותי. מישהו מוכן לעדכן אותי ב SMS כשמשחררים אותם?

ובבקשה לא בווטסאפ. הווטסאפ הוא כלי נהדר אבל אבדתי את האמון בו בכל מה שקשור לשחרור החטופים....

אם בהתחלה הרגשתי כמו דוד המלך הרי שהיום אני מרגיש יותר כמו חזקיהו: 

דוד המלך אמר: "אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם" (תהילים יח, לח) אמר לו הקב"ה: אני עושה כן. עמד אסא ואמר: אני אין בי כוח כמו דוד המלך  להרוג אותם, אלא אני רודף אותם ואתה עושה. אמר לו ה': אני עושה, שנאמר: "וַיִּרְדְּפֵם אָסָא... וַיִּפֹּל מִכּוּשִׁים לְאֵין לָהֶם מִחְיָה כִּי נִשְׁבְּרוּ לִפְנֵי ה'" (דבה"ב יד, יב) "לפני אסא" אין כתוב כאן אלא לפני ה'. עמד יהושפט ואמר: אני אין בי כוח לא להרוג ולא לרדוף אלא אני אומר שירה ואתה עושה. אמר לו ה': אני עושה, שנאמר: "וּבְעֵת הֵחֵלּוּ בְרִנָּה וּתְהִלָּה נָתַן ה' מְאָרְבִים... וַיִּנָּגֵפוּ" (שם כ, כב) עמד חזקיהו ואמר: אני אין בי כוח לא להרוג, לא לרדוף ולא לומר שירה אלא אני ישן על מיטתי ואתה עושה. אמר לו ה': אני עושה, שנאמר: "וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים״  רבונו של עולם, אין לי כח. אני הולך לישון. אם תוכל, אשמח לקבל SMS בבוקר שנלחמת בהם, הכרת אותם, השמדת אותם, כילית אותם. אשמח לשמוע בבוקר שכל זה מאחורינו. שהבנים חזרו. בשלום. לילה טוב!

עוד מוצ״ש עבר

עוד מוצ״ש עבר ולקח איתו שבת של תקוות ותפילות למקום לא ידוע. עוד מוצ״ש בו מיד לאחר ההבדלה, טרם יבוא אליהו הנביא, רצים ל ynet. קריאת כותרות מהירה. עולם כמנהגו נוהג. אירן הפסידו במונדיאל לארגנטינה בזכות שער של מסי בהארכת הזמן. הארכת זמן. אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה המקום ירחם עליהם ויוציאם מאפילה לאורה ומשעבוד לגאולה, השתא בעגלא ובזמן קריב. ביקשנו בזמן קריב וקיבלנו הארכת זמן. 

זכו - אחישנה, לא זכו - בעיתה. 

אני ה׳ בעתה אחישנה. אם לא זכינו - שיהיה לפחות בעתה. בבקשה בלי הארכת זמן. 

ובהארכת הזמן, מסי מבקיע, אירן יורדת ושלוש חטיבות צה״ליות סורקות באפילה כל בור מים, כל בריכה. 

ואליהו הנביא, יושב במוצאי שבת ומונה דמעותיהם של בני ובנות ישראל היקרים. סופר ומונה וממלא בריכות ובורות. ופונה לקב״ה: יהי רצון מלפניך שומע קול בכיות, שתשים דמעותיהם בנאדך להיות, ותצילם מכל גזירות קשות אכזריות, כי לך לבדך עיניהם תלויות. 

וחיילי צה״ל הופכים כל אבן ולא מוותרים.

ואליהו הנביא, יושב במוצאי שבת ומונה ליבות האבן שבעם ישראל: ראה, הוא פונה לקב״ה, הסירו לב האבן ונתנו תחתיו לב בשר. אין אחד בעם ישראל שלא נשבר ליבו לנוכח המשפחות שחוגגות ללא בניהם. אין אחד שלא נכנע לבבו לנוכח אלו שלא שבו הביתה. 

וחשיכה יורדת והחיילים מדליקים זרקור שמאיר את חשכת הלילה. 

ואליהו הנביא, במוצאי שבת, יושב ומונה זכויותיהם של ישראל. אוסף עוד מצוה לנר ועוד תורה לאור ומביא זכרונם לפני המקום עד עת יצא קול ממרום: מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה כי יש שכר לפעולתך ושבו מארץ  אויב. ויש תקווה לאחריתך ושבו בנים לגבולם. 

וכאן למטה, יכריז ראש הממשלה על הפסקת מבצע ״שובו בנים״. הם שבו, יודיע בהתרגשות ולא תהיה עין יבשה בכל גבול ישראל. 

-------------------

נגמרה ההבדלה. בחדשות יש רק מונדיאל. העיקר חסר מן הספר. אליהו הנביא, אליהו התשבי, אליהו הגלעדי, במהרה יבוא אלינו עם משיח בן דוד. הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה׳ הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. 

חצי שעה בלי פייסבוק

אז איך זה להיות בלי פייסבוק? היום, עולם שלם היה ללא פייסבוק במשך חצי שעה. בפייסבוק עמלו לתקן את התקלה ולאחר חצי שעה יכלו תושבי כדור הארץ לנשום לרווחה: הפייסבוק חזר. 

אז מה אתם אומרים - הסתדרתם?

אני חושב שהתקלה היום היתה הזדמנות מצוינת לבדוק מה שלום החברים האמיתיים שלנו. קצת להניח למקלדת ולבדוק מה שלומם של בני משפחתנו, של חברינו בעולם האמיתי ולשכוח לרגע מהמסע לגיוס חברים ומעולם הלייקים. 

אז אם הרגשתם אבודים היום, יתכן שאתם צריכים לחזק מעט את הקשרים החברתיים שלכם ולעשות קצת סדר בראש ולבדוק כמה חברים יש לכם. חברי אמת, לא חברי פייסבוק..

נ.ב. אם אהבתם - אשמח שתעשו לי לייק

מסכים עם ח״כ חנין זועבי

ח״כ חנין זועבי שוב זכתה לכותרות מפוקפקות לאחר שקבעה שהחוטפים אינם טרוריסטים. לאחר שנתבקשה לחזור בה מאמירתה, הוסיפה חטא על פשע וטענה שאף אם ירצחו הנערים - אין זה מעשה טרור. 

אין בי די מילים לתאר את הסלידה העמוקה שאני חש מאמירותיה של זועבי וממנה עצמה. הסתה לרצח באופן הגלוי ביותר ומתן לגיטימציה למעשי הרג ושנאה במסווה של ״לא הותרתם לי ברירה״ - דיבורים מסוג אלה מעוררים בחילה בכל מי שנפש יהודי הומיה בקרבו. 

לשמחתי, על ידי אמירותיה של זועבי, ניתנת הצצה נדירה לחלקים כמוסים בנפש היהודי. גם יהודים רחוקים מתורה ומצוות, נדלק בהם זיק של קדושה שמתקומם ונזעק כנגד דברי נבלה אלו. 

ובכל זאת - במשהו אחד אני נוטה להסכים עם ח״כ הנכבדה: מעשה טרור אין כאן. 

המילה טרור מקורה בלטינית (Terror) ומשמעותה - אימה. 

לנוכח האירועים האחרונים אני חייב להסכים: טרור אין כאן. לא ראיתי אחד שהפסיק לנסוע בטרמפים מאז החטיפה, לא ראיתי אנשים שמסתגרים בבתיהם. 

כן ראיתי אנשים שיוצאים לרחובה של עיר וקוראים תהלים. כן ראיתי אנשים מתאספים במעגלי ענק תוך שירה עוצמתית ״גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עימדי״, ״כל העולם כולו גשר צר מאד והעיקר לא לפחד כלל״. ועוד ועוד. 

רוח האומה התחזקה מהחטיפה ובעזרת ה׳ כאשר ישובו הבנים לגבולם במהרה, יתווסף חיזוק על חיזוק. 

אין כאן טרור, אין כאן אימה. יש כאן אמונה גדולה, יש כאן אחדות נפלאה, יש כאן תעצומות נפש שאויבינו היו יכולים רק לחלום עליהן. 

רצה ה׳ א-לקינו בעמך ישראל ולתפילתם שעה והשב את בניך לביתם שלמים בגופם ובממונם. יקום א-לקים יפוצו אויביו וינוסו משנאיו מפניו. ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו למאיש ועד בהמה למען תדעון אשר יפלה ה׳ בין מצרים ובין ישראל. תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן. כהנדוף עשן תנדוף, כהמס דונג מפני אש יאבדו רשעים מפני א-להים. ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה׳ ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך. יהיו לרצון אמרי פי, והגיון לבי לפניך, ה׳ צורי וגואלי.